<h1>שאילתות פרשת ויצא שאילתא כ'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אי נמי ברם צריך שומר שמסר לשומר ואמר שומר שני דכי אורחא נטרית יתה מי מיחייב ראשון לשלומי או לא מי אמרינן מצי אמר ליה לנטורה אשלימתיה והא אינטר מאי אנא ומאי איהו או דילמא כיון דבעי שבועה אמר ליה לך הימנתיך בשבועה ומינך בעינא שבועה והאי לא מצי למישבע והוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם אם תמצא לומר היכא דצריכי שבועה מצי אמר ליה הכי היכא דאיכא עדים דנטרה כי שפיר אורחה מי מיחייב ראשון לשלומי אי לא מי אמרינן מצי אמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וחייב או דילמא מצי אמר ליה האיך לנטורה בעית והא אינטר הא ודאי מתניתין היא דתנן [גיטין כ"ט.] המביא גט מארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר אמר לו טול לי ממנה חפץ זה פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר פשיעותא הוא וחייב או דילמא כיון דכי אורחא נטרה ואיתניס לא מיחייב ומאי קא מיבעיא לן תחילתו בפשיעה וסופו באונס תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב או פטור אם תימצא לומר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר מי הואי כפשיעה או לא ת"ש [ב"ק י"א: נ"ו: ב"מ ל"ו:] דאמר רבא הילכתא שומר שמסר לשומר חייב ולא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דחייב דגרועי גרעא לשמירתו אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב דאמר ליה את מיהמנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה אלמא כיון דהוא לא מצי מישתבע הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ודווקא היכא דליכא עדים דמחייב שבועה אבל היכא דאיכא עדים דנטרה כי אורחא ונאנסה פטור אלמא אע"ג דאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר לעניין חיובא לא מיחייבינן ליה תחילתו בפשיעה וסופו באונס תיבעי לך דילמא הכא היינו טעמא דפטור משום דלגבי פרה מיהת לא הוות פשיעותא כלל וש"מ לא סבירא לן בהא כרבי מאיר [ב"מ ע"ח:] דאמר כל המשנה מדעת בעל הבית נקרא גזלן.
<h2>דף מז:</h2>
ברם צריך אילו היכא דאמר ליה עיילנא להדין חצר תורא או פירי או מאני ואמר אעיל נטירותא קביל עליה בעל חצר או לא מי אמרינן כיון דחצר קא מנטר ליה מריה כמאן דאמר ליה הנח לפני דמי וקביל נטירותא עליה או דילמא בשוקא הוא דכיון דלא צריך רשותא כי אמר ליה הנח לפני קא מקביל עליה נטירותא אבל בחצר כיון דלעיילי נמי לחצר בעי רשותא לא מקביל עליה נטירותא חצר הוא דארשי ליה גופיה לא אקני ליה לנטורה ליה מיפלג פליגי בה רבי ורבנן דתנן [ב"ק מ"ז:] אם הכניס ברשות בעל חצר חייב רבי אומר בכולן אינו חייב אלא עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור הילכתא כמאן ת"ש [שם מ"ח:] דאיתמר אמר רב הונא אמר רב הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי [בכורות מ"ט:] וקיימא לן הלכה כשמואל בדיני.
